למה לא טיפול? על אמונות והסרת מחסומים

מה חוסם אותנו מלבדוק אופציה של טיפול לילד.ה? ולמה היא/הוא חוסמים את עצמם מלחשוב על זה?

שיח על בריאות נפשית הוא כבר לא מה שהיה פעם. הוא נוכח והוא סביבנו כל הזמן- ברשתות החברתיות, בחדשות, בשלטי חוצות.
מתוך כך גם הצורה בה נתפס טיפול נפשי הוא כבר לא בדיוק כמו לפני עשרים שנה- זה יותר מקובל ומדובר והעובדה שיש מחקרים שמוכיחים כי טיפולים נפשיים תומכים בהתפתחות תקינה ובפתרון קשיים נפשיים מגיל צעירים הופכת קבלת טיפול לנפוץ יותר.

אם ברור לכם שטיפול נפשי זה דבר חשוב שיכול לעזור לילדיכם אבל אתם לא מצליחים לעשות את הצעד- הישארו בדף הזה.

אם אתם עוד לא בטוחים בכלל למה טיפול מוזמנים לקרוא את המאמר על מה זה בריאות נפשית ואז לחזור לכאן.

אז למה לא? גם כשאנחנו מבינים שזה דבר חשוב וטוב עדיין יש חסמים רבים שיכולים למנוע מאיתנו לעשות את הצעד. בנוסף גם יכול להיות שהילד.ה שלנו מאוד רוצה אבל יש כמה אמונות פנימיות שעוצרות אותו.ה.

מוזמן.ת למצוא את החסמים שלך ולבדוק את התשובות שאולי יעזרו להתחיל לפרק אותם.

אחרי שתכיר.י את החסמים שלך רצוי להכיר גם החסמים הבולטים אצל בני נוער- אולי זה מה שעוצר את הילד.ה שלך מלבקש ממך ללכת לטיפול ודרך שיחה נכונה תוכלו לפרק את החסם יחד.

טיפול בשלב מוקדם יכול לפתור הרבה בעיות עתידיות שיהיה יותר מאתגר לפתור בהמשך.
שימו את הרצון והצורך של הילד.ה במרכז ותסמכו עליו.ה- אם היא/הוא מבקשת קיים משבר שמצריך מישהו לדבר איתו.

זה ממש בסדר לדאוג לעתיד הילדים שלנו. בואו ננפץ את הסטיגמה- קבלת טיפול נפשי אינה פוגעת בעתיד ולא נכתבת בשום מקום מעבר לתיק הטיפול שנשאר אצל המטפל.

ברור שאתם מפחדים, זה הגוזלים שלכם.
לטיפול נכון אין מטרה להרחיק או להפריד. טיפול נכון תומך תא משפחתי ואין אינטרס לשום מטפל להרחיק את הילד ממכם כי זה לא יטיב עם הילד- טובת התא המשפחתי היא חלק מהטיפול.

התחושה שיש לנו שליטה על המקומות אליהם הילדים שלנו יבחרו להתפתח היא אשליה.
אם נרצה או לא נרצה ילדים משתנים כל הזמן, לכיוונים שנאהב וכיוונים שפחות. תמיכה רגשית יכולה לעזור לשינויים להיות בריאים ופשוטים יותר לכולם.

הצורך בפרטיות הוא טבעי והגיוני- הוא חלק מהצורך לשמור על עצמנו ועל ילדינו.
כל מה שהמטפל ידע ישאר בינו לבין המטופל, או בינו לבינכם- ההורים. אף אחד בשכונה,  בעבודה או במשפחה המורחבת לא ידע אם לא תבחרו לשתף.

ומה חוסם את הילד.ה שלי?

בגיל ההתבגרות עוברים המון שינויים ולא תמיד יודעים אם מה שעובר עליי הוא לגיטימי או שיש בי משהו לא בסדר. מתוך כך זה מפחיד להיחשף בפני מישהו זר בלי לדעת אם יש בי משהו לא בסדר וגם אם אני יודעת שאני “תקינה” הקושי להיחשף הוא קושי לגיטמי של כלל בני האדם בלי הבדלי גיל או מין.
אם זה החשש אפשר להסביר שהמטפל פה בשביל להקשיב והוא לא שופט על שום דבר, לא משנה מה תביאו.

כמו שלכם יש צורך בפרטיות כך גם לילדים. מה שקורה בטיפול נשאר בין המטפל למטופל.
אם זה החשש אפשר להסביר שאם יש דברים שצריך לדבר עליהם עם ההורים או רוצים לשתף ויש קושי המטפל פה בשביל לעזור בזה.

כמה שאתם דואגים לעתיד ילדיכם תחשבו כמה הם עסוקים בכך בתוך עולם של הישגים, כסף ויעדים אין סופיים. אם זה החשש הסבירו שהטיפול נרשם אך ורק בתיק הטיפולי שנשאר במרכז בו עוברים את הטיפול וקבלת טיפול נפשי לא פוגעת בשום מסגרת ולא מדווחת לשום מסגרת.

להיקשר לאדם חדש ולדעת שהקשר הזה זמני זה באמת מפחיד. עוזר לזכור שהקשר עם המטפל.ת הוא ייעודי לטיפול בכוונה- זה עוזר לפתוח ולדבר על דברים שקשה לפתוח עם אדם שמתנהלת איתו מערכת יחסים אחרת.